הפסגה היא מקום בודד, והארכיטקט, שהוא אחד מטיפוסי האישיות הנדירים והמוכשרים ביותר מבחינה אסטרטגית, יודע זאת היטב. הארכיטקטים מהווים רק שני אחוזים מהאוכלוסייה, ונשים עם טיפוס אישיות זה נדירות במיוחד - רק 0.8% מהאוכלוסייה. לעתים קרובות קשה להם למצוא אנשים דומים, שמסוגלים לעמוד בקצב של האינטלקט הבלתי-מתפשר שלהם ובתמרונים דמויי-השחמט שהם מבצעים. בעלי טיפוס אישיות זה הם בעלי דמיון אך החלטיים, שאפתנים אך פרטיים, סקרנים במידה מדהימה, אבל הם לא מבזבזים את האנרגיה שלהם.

כשהלך הרוח נכון, שום דבר לא יכול לעצור אותו מלהגשים את יעדו

לארכיטקטים יש צמא מולד לידע שמתבטא כבר מגיל צעיר, ומקנה להם לעתים קרובות את התווית "תולעת ספרים". בעיני ילדים אחרים זהו אולי כינוי גנאי, אך הארכיטקטים בדרך כלל מזדהים איתו ואפילו מתגאים בו, ונהנים מאוד מגוף הידע הרחב והעמוק שהם צוברים. הארכיטקטים אוהבים גם לחלוק בידע שלהם, מתוך בטחון בשליטה שלהם בנושאים שבחרו, אך הם מעדיפים לתכנן ולבצע תוכנית מבריקה בתחומם מאשר להחליף דעות בהסחות דעת "משעממות" כגון רכילות.

אין לך זכות להחזיק בדעה. יש לך זכות להחזיק בדעה מנומקת. לאף אחד אין זכות להיות בור.

הארכיטקטים הם פרדוקס בעיני רוב האנשים. הם מסוגלים לחיות בסתירות צורמות לעין, ואף על פי כן הן הגיוניות לגמרי - לפחות מנקודת מבט רציונלית טהורה. לדוגמה, הארכיטקטים הם האידאליסטים הגדולים והאופטימיים ביותר, וגם הציניקנים המרירים ביותר - קונפליקט שנראה על פניו בלתי אפשרי. הסיבה לכך היא שהארכיטקטים נוטים להאמין שעם מספיק מאמץ, אינטליגנציה ותשומת לב, אין שום דבר בלתי אפשרי - ובמקביל, הם סבורים שאנשים הם עצלנים מדי, בעלי הסתכלות צרה מדי או דואגים יותר מדי לעצמם, ולכן אינם מסוגלים להשיג את התוצאות הפנטסטיות האלה. עם זאת, הראייה הצינית הזו של המציאות לא תעצור ארכיטקט נחוש מלהשיג תוצאה שנראית לו רלוונטית.

בעניינים עקרוניים, עליך להיות סלע איתן

הארכיטקטים משדרים בטחון עצמי והילה של מסתורין. התצפיות רבת-התובנה שלהם, הרעיונות המקוריים והלוגיקה האדירה מאפשרים להם לחולל שינויים בכוח הרצון ובעוצמת האישיות. לפעמים נדמה שהארכיטקטים מעוניינים לפרק ולהרכיב מחדש כל רעיון ומערכת שהם באים איתם במגע, תוך שילוב של פרפקציוניזם ואפילו מוסר במלאכה הזו. מי שלא מסוגל לעמוד בקצב של התהליכים של הארכיטקט, או - מה שעוד יותר גרוע - לא מבין את הצורך בהם, יאבד מיד ולצמיתות את כבודו בעיני הארכיטקט.

אין לראות בכך אימפולסיביות. הארכיטקטים שואפים להישאר רציונליים ולא משנה עד כמה היעד הסופי נראה להם אטרקטיבי. כל רעיון, בין אם הוא נובע מהם או נלקח מהעולם שסביבם, חייב לעבור מסנן חסר רחמים וחסר מנוחה של "האם זה יעבוד?". מנגנון זה פועל כל הזמן, על כל האנשים ועל כל הדברים, ולעתים קרובות גורם לבעלי טיפוס האישיות "ארכיטקט" להסתבך בצרות.

כשמטיילים לבד חושבים יותר

הארכיטקטים הם אנשים מבריקים, ויש להם בטחון בגופי הידע שהם השקיעו והבינו. לרוע המזל, סביר להניח שהתנהלות חברתית היא לא בין הנושאים הללו. עבור טיפוס אישיות שחותר לאמת ולעומק, שקרים לבנים ושיחות חולין הם קשים דיים, אבל ארכיטקטים מרחיקים לכת עוד יותר ורואים במוסכמות חברתיות רבות דברים מטופשים לגמרי. למרבה האירוניה, לעתים קרובות עדיף להם להישאר במקום בו הם מרגישים בנוח - מחוץ לאור הזרקורים. שם, הבטחון העצמי הטבעי שלהם כשהם עובדים עם המוכר להם יכול לשמש כמשואה שמושכת, מבחינה רומנטית או אחרת, אנשים בעלי טמפרמנט ותחומי עניין דומים.

מה שמגדיר את הארכיטקטים הוא הנטייה שלהם להתקדם בחיים כאילו היו לוח שחמט ענקי, להזיז את הכלים כל הזמן מתוך שיקול דעת ואינטליגנציה, להעריך טקטיקות חדשות, אסטרטגיות ותוכניות גיבוי, לאגף את עמיתיהם כדי להמשיך לשלוט במצב, ולהביא למקסימום את החופש שלהם לנוע כרצונם. זה לא אומר שהארכיטקטים פועלים ללא מצפון, אך בעיני טיפוסי אישיות רבים אחרים, הנטייה של הארכיטקטים לא לפעול לפי רגש יכולה ליצור רושם כזה, וזה מסביר מדוע נבלים בדיוניים רבים (וגיבורים שלא הובנו כהלכה) מבוססים על טיפוס אישיות זה.